'פעם לא אהבתי נוף מדברי
זה הרגיש לי כמו הרבה כלום
עכשיו זה מרגיש כמו הכל הכל פתוח'
מתוך יומן המדבר שלי, מהריטריט, מהזריחה.
חזרתי עם ההבנה שמגיע לי להיות נאהבת גם על ידי עצמי וגם על ידי מישהו, אפשרתי לעצמי להרגיש, ולכאוב, ולהביא את עצמי ואת הלב שלי פתוחים, לכל המעוניין, ולאכול הרבה עם קצת פחות אשמה, כי כמו האוכל כך החוויה הייתה:
מנחמת, ממלאת
משאירה רצון לעוד.
עוד להשתאות
עוד להיכנס פנימה בלי לפחד מה אני עלולה לגלות
עוד להיחשף לנשמות נוספות שכל אחת מהן במסע משלה.
בזריחה ראיתי איך השמש עושה את הדרך שלה לזרוח מלמטה עד למעלה בעיקשות מתוך העננים וכך גם אני